יודנראט
מאחר ומדובר בדיני נפשות והעדויות הן עדויות שמיעה מיד שניה מצאתי לנכון שלא להכניסן.
יוצא מן הכלל הוא הסיפור על שמיל הוטרר שהיה ביודנראט. באקציה השנייה גילה כי אשתו ובתו כלולות בה. הוא הצטרף אליהן למרות שאיש הגסטאפו אמר לו כי הוא משוחרר. סופם ידוע.

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היודנראט היו מועצות יהודיות לניהול חיי הפנים בגטו תחת פיקוחו של הגסטפו בתקופת השואה.
ב"איגרת הבזק" ששלח היידריך, נקבע בין השאר, כי יש להקים הנהגה יהודית בגטאות, שתקבל הוראות מן הגרמנים ותדאג ליישמן בקרב הקהילה היהודית. לשם כך הקימו הגרמנים את המועצות היהודיות (יודנראט) לניהול חיי הפנים בגטו, תחת פיקוחו של הגסטאפו.
הגרמנים העדיפו לפעול מול נציגות יהודית מרכזית אחת שתמלא את הוראותיהם, כמו אספקת יהודים לעבודות כפייה, הסגרת מפירי חוק, החרמת רכוש, אכיפת הוראות הגסטאפו כאיסור לידה בגטו, ומאוחר יותר הכנת רשימות הנשלחים להשמדה. כמו-כן הוקמה משטרה יהודית ("שירות הסדר"), ששוטריה שיתפו לעתים פעולה עם הנאצים במטרה להישאר בחיים. בתחילה נהגו השלטונות הנאציים לאפשר ליודנראט את הטיפול בנושאים ציבוריים כמו עבודה, דיור, סעד, חינוך, דת, בריאות, תברואה ותחבורה ציבורית. היודנראט תיפקדו כמעין עירייה של הגטו. הם קיבלו את זכויות ההפעלה של התחבורה הציבורית, החנויות, הדפסת הבולים בגטו והדפסת הכסף המיוחד לגטו. היודנראטים דאגו לעבודה סדירה ולתעשייה של הגטו. הוקמו מפעלים משום שידעו שיהודים שיעסקו בתעשייה לא ישלחו להשמדה. חברי היודנראט שימשו כאנשי קשר בין היהודים לנאצים.
כגוף מקשר נאלצו לעמוד מול דרישת שני הצדדים שברוב המקרים היו מנוגדות זו לזו, ללא אפשרות גישור ביניהן. הגרמנים דרשו לבצע את הוראותיהם, והיהודים קיוו להגנה מצד היודנראט. הגרמנים האמינו שאם חברי היודנראט יבצעו את הוראותיהם זה יחסוך מהם כוח אדם, וזעם היהודים יופנה כלפי היודנראט במקום כלפיהם.
בשלבים הראשונים, טרם ההשמדה, קיבלו היהודים את הקמת היודנראט בשמחה, כגוף שמטרתו לסייע ליהודים ולנהל את ענייניהם. ראשי היודנראט היו ממכובדי הקהילה. עם תחילת ההשמדה של היהודים נעשו דרישות הנאצים קשות יותר לביצוע, והיודנראטים נדרשו לבצע פעולות הקשורות למדיניות הדיכוי הנאצית, כמו הכנת רשימת הנשלחים להשמדה, ומיון האנשים במחנות ההשמדה לעבודה או לתאי גזים.
יחד עם השינוי בתפקיד היודנראט השתנה גם הרכבו. מונו יהודים מתחתית החברה, שהשיגו את התפקיד באמצעות מתן שוחד לגרמנים, ושקיוו כי שיתוף הפעולה עמם יקדמם ויצילם מהשמדה.
חברי יודנראט אלה נוצלו ע"י הגרמנים להלשנה, הסגרת מפירי חוק ולזריעת אווירה של חשדנות בגטו. ידוע על מספר גטאות שבהם היה שיתוף פעולה מלא בין הנאצים ליודנראט בנושא המשלוחים להשמדה.
דרכי ההתמודדות של היודנראט עם קשיי התפקיד השתנו מגטו לגטו. רובם האמינו בנחיצות העבודה בגטו ויצירת מוצרים חיוניים לנאצים במטרה לדחות את השמדת תושבי הגטו. היודנראטים השתדלו לייעל את שיטת העבודה בגטו על-מנת להפכו לחיוני.

מידת הנכונות לשיתוף פעולה בין היודנראט לנאצים נחלקת לכמה קבוצות:
1. אי שיתוף פעולה: חברי יודנראט שסירבו לשתף פעולה עם הגרמנים, ופרשו מתפקידם.
2. שיתוף פעולה חלקי: שיתוף פעולה בתחומי מתן השירותים לקהילה, אך סירוב לארגן משלוחים להשמדה. עזבו את תפקידם עם תחילת האקציות וחיסול הגטאות. אדם צ'רניאקוב (ראש היודנראט בגטו ורשה) התאבד לאחר שקיבל הוראה לספק רשימה יומית של 6,000 איש להשמדה.
3. שיתוף פעולה במטרה להציל יהודים: גטו פרודוקטיבי. כדוגמת יעקב גנס מגטו וילנה שכרת ברית עם השטן למען שאר תושבי הגטו. יהודים רבים ראו בגנס בוגד ומשתף פעולה עם הנאצים, ואף הייתה התנגשות אלימה בין המחתרת למשטרה היהודית. כשחוסל גטו וילנה ב-1944 הוצא גנס להורג עם שאר יושבי הגטו.
4. שיתוף פעולה למען אינטרס אישי: שיתוף פעולה על-מנת להגן על עצמם, על משפחותיהם ולמען בצע כסף. כמו שאר תושבי הגטו, נשלחו להשמדה כשהנאצים לא נזקקו לשירותם עוד.