מאולשקובצה (לשקוביץ) ליגלניצה

(מרדכי גולדשטיין)
אני מהעיירה אולשקובצה שנקראה גם לשקוביץ בפי היהודים . (אמנון עצמון – נמצאת כ 8 ק"מ מדרום מזרח ליגלניצה ).
היא הייתה עיירה קטנה יותר מי' .
ביום ה- 7 ביולי כל שנה נערך בעיירה יריד גדול ובו נמכרו סחורות ובעלי חיים בזול.
ב – 7 ביולי 1939 כאשר הגרמנים התקרבו לעיר , הפולנים אמרו לעצמם עכשיו עונת "קציר החיטים" , הבה נקצור ביהודים . ( את כל האמור שמעתי מפי אחותי ששרדה , אותי גייסו לצבא האדום ביום 23 באפריל 1939 ).
משפחתי הסתתרה כל הלילה בבוידם (עליית גג) .
בבוקר , כאשר נדמה היה כי נרגעו במעט הרוחות ירדו כולם לחפש את האח הגדול שנעלם.
גוי בשם וולשנה ובידו רובה הרג את אימא אבא אח ואחות . היכרתי אותו כי למדנו יחד בבית הספר.
למדתי בבית הספר הפולני עד כיתה שישית . אחרי הצהרים הייתי לומד ב"חדר".
אז פרצה שרפה והוחלט לשלוח אותי ואת אחותי ז'ניה ועוד שתי נערות בשם גוסטה ורוז'ה ליגולניצה ללמוד שם.
היה זה בערך בשנת 1930-1931 (לפי חישוב שנת לידתי – 1918).
גרנו אל משפחה בי' שאינני זוכר את שמה. זכור לי כי בעלת הבית גרה לבדה עם שתי בנותיה, בעלה שהה באמריקה והיה שולח לה משם כספים.
הם היו עניים מרודים. ישנו אני בחדר אחד ושלש הבנות בחדר אחר.
למדנו בבוקר בבית הספר הפולני ואחרי הצהריים בבית הספר העברי.
מדי שבוע או שבועיים היינו נוסעים הביתה בסוס ועגלה. לעתים בקיץ היינו הולכים ברגל מהלך של כשבעה ק"מ הביתה.
נשארנו בי' כשנה עד גם השישית ולאחריה חזרנו ללשקוביץ.
זיכרון שנשאר לי מבית הספר הפולני – בבוקר לפני הלימודים נערכה תפילה כאשר הגויים אמרו את התפילה אנחנו היהודים עמדנו ושתקנו. היה עלינו להיות רציניים כי אחרת היינו מואשמים כי צחקנו בעת התפילה.
מבית הספר העברי זכורה לי המורה לתנ"ך ומקורות ישראל – שפירא, היא היתה גבוהת קומה ובעלת שיער שחור.
אביה היה בעל זקן ארוך והייתה להם דירה יפה וחנות לממכר בדים.
המורה ורהפטיג לימד אותנו גמרא וכמו כן היה מנהל בית הספר.
כאשר באנו לראשונה לבית הספר ערך לנו ורהפטיג בחינת כניסה וקבל אותנו .
הרשים אותי מאוד כי לפני החגים התקבלו מאמריקה חבילות לחג.
יום אחד בשעה שקמתי לענות למורה שפירא על שאלתה שם לי חברי יליד י' סנדר לדרמן על הכיסא נעץ ... בעת שבתי הכאב היה גדול.
לימים גויסנו לצבא האדום ומספר חודשים היינו יחד. נפרדנו כאשר לדרמן הצהיר כי הוא חייט ונלקח לעבודה זו.
פגישה שנייה ומקרית הייתה לי איתו כאשר שהיתי במינכן לאחר המלחמה.
הוא ניסה לשכנע אותי לבוא אתו לאמריקה מאחר ויש לו דודה העובדת
ב"היאס" . סרבתי כי רציתי לעלות לארץ.
היינו בקשר מכתבים , ביקר בארץ מספר פעמים ואף שהה אצלי . גר
בניו ג'רסי. יש לו שני ילדים שאיני בקשר עמם. (נפטר)
בלשקוביץ היה מנזר, אחי שהיה מנגן בכינור היה נגש לשם כדי לנגן עם הנזירים.
הנזירים הסתירו יהודי מי' בשם שפר בתא הפעמון וכך הצליח להישרד כל תקופת המלחמה.
את הסיפור שמעתי מפיו בגרמניה בשנת 1946. . הוא הגר לאמריקה, התחתן שם, חיי הנישואין שלו לא עלו יפה והוא התאבד. (זאת שמעתי מפי גיסי באמריקה).

 

(אמנון עצמון) עולם קטן ! גיליתי את מרדכי באקראי במקלחת של הקאנטרי קלאב ברעננה כאשר שוחחנו על העיירה י'.
לשקוביץ מוזכרת פעמיים ב"קינת טולי" . פעם מוזכר הדוור המוביל דואר על סוסו ללשקוביץ. ובפעם השנייה מוזכרת משפחת זומרמן שמוצאה מלשקוביץ.
הסופר ש"י עגנון בסיפורו "המטפחת" מזכיר את לשקוביץ שבה ארע הסיפור.