שמריה

(שושנה רוז'ה שטרמר)
החדר היה ללא ריצוף, החלון היה סגור על ידי דיקטים.
עיסוקו של שמריה היה הובלת הפרות לשחיטה. תמורת עבודתו זו היה מקבל את המעיים. שמריהו ומשפחתו חיו בעוני.
נראה כי מהשואה ניצלו שתי בנותיו. אחת הבנות התחתנה בארץ וגרה בחיפה. הייתה לה חנות לשוקולד.
שמריה היה משתמש בשירותים של בית הספר.
בנות משפחת שמריה היו סורגות בחצר רשתות לשערות, מפות ווילונות מחוט "דה אם צה".

 

(פרידה שטרנג)

הכניסה לביתו של שמריה הייתה במסדרון שבצדו האחד הייתה עז שסיפקה חלב למשפחה.
לפעמים כאשר נכנסתי לבית, חלפתי מהר מפחד העז ונפלתי על הרצפה המחוספסת העשויה מחומר.
החלון היה בגובה מגרש המשחקים של בית הספר.

 

ילדי המשפחה: אנשל, בלצ'ה , אוצ'ה זכריה ושרוליק שהיה ילד חולני ונפטר.
אוצ'ה , בלצ'ה זכריה ואמא פסיה הגרו לארצות הברית. בלצ'ה שהתה זמן מה בארץ והייתה בעלת חנות מעדנים בחיפה.

 

שמריה היה בתחילה עגלון. העגלה חנתה במגרש המשחקים של בית הספר ליד עץ הקסטניה. (אמנון שפירא) – ערמון. הסוס הוחזק אצל גוי.
בשל טיפול לקוי מתו כמה סוסים ושמריה נטש עבודה זו.
סודרה לו עבודה אצל דווצ'ה גלר שהיה סוחר בקר וקצב.
תפקידו היה להוביל את הבקר לשחיטה.
תמורת עבודתו זו היה מקבל את החלקים הפנימיים של הבקר אשר שימשו לאכילה. המעיים מולאו ונמכרו לעשיית חמין.
הבית התמלא עשן בשל ארובה סתומה. למרות שחזרתי הביתה ספוגת עשן ו"קיבלתי על הראש" מאימא על כך, אהבתי מאד לשהות אצל משפחה זו.