ת"ח דומ"ץ (תלמיד חכם דיין ומורה צדק) ביגולניצה

תשובות אליו : אורין תליתאי, צ; מהרש"ם (מורנו הרב רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון), ח"ד, קי"א לטלוסט; אורין תליתאי, (קנ); גילוי דעת, תרע"ג (1913), קכא ע"ב.

שו"ת (שאלות ותשובות) מהרש"ם חלק ד סימן קיא
להרה"מ מ' שלמה מאיר הלוי נ"י (נרו יאיר) מיגאלניצא וכעת בטלוסט.

באור – אלקיר-
( רחל אמיצי) אלקר מעין חדר קטן שהיה צמוד לחדר גדול , מעין נישה .
היה נהוג לומר כי היחס בין צ'ורטקוב ליגולניצה הוא היחס בין אלקר לשטיב ( חדר ) .
כנראה חדר האלקיר היה בצורת משולש ישר זוית הנובע מגג משופע.

משקוף, מזוזה
פתח הבית/חדר/שער נראה בצורת האות ח' הצלע העליונה נקראת משקוף ושתי הצלעות הצידיות נקראות מזוזה
מכתבו הגיעני וע"ד) על דבר) שאלתו בבית א' (אחד) שיש חציצה בין הבית להחדר הקטן הנקרא אלקיר אשר שם מקום האפי' (האפיה) ובישול אבל אין שם כותל ממש רק מצד א' (אחד) שהוא ימין עומד התנור שמסיקין לחמם הבית ובצד שמאל מקום תנור האפי' (האפיה) ובישול והמעלה עשן (קומען /ארובה/) הולך למעלה מזה לזה ונראה כעין משקוף(הארובה המשותפת יוצרת משקוף מדומה) וב'(שתי) מזוזות ובצד ימין התנור בולט להלן יותר להבית מהמשקוף כי המעלה עשן (ארובה) הוא באמצעי רק בצד שמאל אינו בולט התנור יותר מהמשקוף לבית אבל בולט להאלקיר להלאה מן המשקוף(תנור החימום בולט לכיוון החדר ואילו תנור האפיה בולט לכיוון האלקיר.) ונסתפק רו"מ(רום מעלתו) אי (האם) חייב במזוזה וכ' דבצד ימין דבולט
(וכן שבצד ימין שבולט)

יותר מהמשקוף להבית דמי להא(דומה לזה) דסי' רפ"ז(של סימן) בכותל העובר להלאה מהפתח דבצד ימין פטור(כי המזוזה נקבעת על המזוזה הימנית) ואף דהש"ך(ר' שבתאי בן רבי מאיר הכהן לוילנה כתב את "שפתי כהן" תוספתא לשולחן ערוך) כתב לקבוע בלא ברכה (ללא ברכה כי מזוזה המותקנת מחמת הספק אין לברך עליה מחמת חילול השם)מ"מ (מכל מקום) בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) הרי בצד שמאל בולט יותר להאלקיר. והנה בזה דבריו תמוהים דמה בכך שבולט (אז מה אם בולט) בצד שמאל בפנים להאלקיר הרי אפי' ב' הכותלי' (אפילו שני הכתלים) הנמשכים בשוה להחדר הפנימי נחשבו למזוזות אם המשקוף בסופם ונראי' בחוץ כמזוזות(הכוונה היא שהקביעה נעשית לפי המבט מבחוץ פנימה, אם נראית מבחוץ צורת האות ח' הרי שיש לקבוע מזוזה) וה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) בזה וגם גוף הדבר הוא טעות דמ"ש (שמה שכתב) הש"ך (ר' שבתאי בן רבי מאיר הכהן לוילנה כתב את "שפתי כהן" תוספתא לשולחן ערוך) לקבוע בלא ברכה היינו אם בולט בצד שמאל יותר ובצד ימין יש מזוזה דנחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש (רבינו אשר מצרפת) ולכן מספיקא(מספק) יקבע בלא ברכה אבל אם בצד ימין בולט להלאה מהמשקוף לכ"ע (כולה עלמה – כל השיטות לכל הפוסקים) פטור ממזוזה כמבואר בש"ס דגם(שגם ר"מ – רב לא ידוע) ר"מ מודה בזה ולכן א"צ (אין צורך) לקבוע מזוזה כלל וכ"ה (וכן הוא) בסידור ר"י(רבנו יעקב כתב הרבה חיבורים בהלכה)מליסא ופשוט הוא (אין על מה להתווכח כי אני צודק). ועוד דהא (שהרי) בלא דלתות מבואר בסי' רפ"ו סט"ו ב' (שתי) דיעות אי (לא) חייב במזוזה וא"כ (ואם כן)בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) שבצד א' (אחד) בולט להלאה דאיכא ג"כ (גם כן) מחלוקת הפוסקים וגם ליכא (אין) דלת כלל כפי הנראה ממכתבו א"כ( אם כן) אפי' (אפילו) אם הבליטה בצד שמאל נראה דפטור (שפטור)לגמרי ממזוזה דהא (שהרי) הוי (הוא) ס"ס (ספק ספיקא ספק כפול שתי סיבות במקרה כזה מקילים) ואף דבסי' רפ"ו בדין א"ב (אין בו) דלתות הובא דיעה א' בסתם (הדעה העיקרית) לחייב במזוזה א"כ ( אם כן) י"ל דאין (שאין) דיעה ב' מצטרף לס"ס (ספק ספיקא ) דהעיקר כדיעה א' וכמ"ש(כמו שאמר) הב"י ( הבית יוסף) אבל נראה דכיון דבדין (שכיוון שבדין) אם צד א' (אחד) בולט להלאה סתם בש"ע (שולחן ערוך) כדיעה א' לפטור א"כ ( אם כן) ממ"נ (ממה נפשך – איך שלא תסתכל על זה או מכל כיוון שתבחר) אי אזלינן בתר (אם נלך אחרי) סתימת הש"ע (שולחן ערוך) הרי העיקר כדיעה זו דפטור ואי ניחוש (ואין לחשוש) לדעת הרא"ש (רבינו אשר מצרפת) (המחמיר) שלא הובא בש"ע (שולחן ערוך) א"כ ( אם כן) שוב יש לצרף ג"כ (גם כן) דעת י"א שהובא (יש אומרים שהובאה) בסימן רפ"ו וכיוצא בזה כ' בתשו' (כתב בתשובתו) מהרי"ק שורש (סימן) קע"א דאף דספק הרגיל שאף שספק שדרכו נוטים) לאיסור אין מצטרף לס"ס (ספק ספיקא) מ"מ (מכל מקום) אם ספק ב' (השני) רגיל להיתר שוב ממ"נ (ממה נפשך) מצטרף גם ספק ראשון לס"ס (ספק ספיקא ) וע' בש"ע (שולחן ערוך) הרב (שולחן ערוך הרב הינו ספר הלכות שכתב רבי שניאור זלמן מלאדי הנקרא בעל התניא – אחד הרמורים של חב"ד) ז"ל באו"ח (אורח חיים), סימן תל"ג סכ"ו בהג"ה ( השואל בהגהה) ותשו' (ותשובת)גא"ב סי' ס' ג"כ (גם כן) בזה.(מסכים לזה) וגם מ"ש(מה שכתב) רו"מ מהא דאכסדרה (וגם מה שכתב רום מעלתו מה דין אכסדרה – מרפסת עמודים)המבואר בסי' רפ"ו ט"ו דכיון דלחזק (שכיון שלחזק) התקרה עשוין פטור וה"נ (גם כאן) בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) דהתנורים לא נעשו לשם פצומין (מחיצות) רק לחמם ולאפות הוא נכון והא דבסי' רפ"ז בטור (4 טורים של רבי יעקב בן אשר) דאם פרוץ כל רוח (צלע) רביעית והמזוזה בסוף הכתלים דנחשבים הכותלים למזוזה כיון דנראי' מבחוץ כבר כ' הפרישה (ספר המפרש את הבית יוסף) דהתם בדאיכא נמי (במקרה שיש גם) דלת ומ"ש (ומה שכתב ) רו"מ (רום מעלתו).

דכיון דלשיטת (כיון שלשיטת) הסוברים דגם בלא דלת חייבים ואין חילוק (הבדל) בין י"ב (יש בו) דלת או לא א"כ ( אם כן) ה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) בזה לק"מ דהיכי דאיכא מזוזות א"צ (אין צורך) דלת אבל כאן הדלת מוכיח על הכותלים שנעשו גם לשם מזוזות. וגם לתי' ב' שכ' בהגהת פרישה סי' רפ"ו דבסי' רפ"ז עשוין לשם פצימין משא"כ באכסדרה דעשוין רק לחיזוק הנה בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) בודאי עשוין רק לצורך אחר ובפרט שכ' רו"מ (רום מעלתו) דבחורף ע"י הסקה תתקלקל המזוזה ע"י החום בודאי פטור וכמ"ש (כמו שנאמר) בסי' רפ"ו בש"ך סק"ז דהיכי דיגיע ח"ו (חס וחלילה) לבזיון ע"י העכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות – גויים) אין לעשות מזוזה ומכ"ש בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) שגורם בעצמו בזיון וקלקול ולכן הדבר פשוט דבנ"ד פטור ממזוזה גם אם הי' מזוזה בימין ומכ"ש שאין מזוזה בימין כלל ודאי דפטור לכ"ע (כולה עלמה – כל השיטות לכל הפוסקים) [אבל במ"ש דבנ"ד עשוין רק לחימום לפמ"ש רו"מ (רום מעלתו) שבנו ע"ג התנור מחיצה עד התקרה א"כ ( אם כן) מוכח דנעשה לשם מחיצה ג"כ] (גם כן). אבל בגוף קו' הפרישה בהא דאכסדרה מהא דסי' רפ"ז מצאתי בס' יד הקטנה ה' תו"מ פ"ב אות י"ד שהעיר ג"כ (גם כן) בזה ותירץ דבאכסדרה כיון דאינה נעשית לשם דירה רק לטיול הלכך תלינן בה דנעשה הכל לשם תקרה כי עיקר הצורך לטיול הוא רק התקרה אבל בבית שי"ב (שיש בו) דירה תלינן דהכל נעשה לשם דירה ומזוזות צורך דירה הן ע"ש א"כ י"ל דגם בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) חייבת אבל משאר טעמים הנ"ל (הנזכר למעלה) פטורה:

והנה במ"ש הפרישה לחלק בין י"ל דלתות או לא לכאורה יש סתירה מש"ס דיומא י"א בהא דפריך הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדי בהו רבנן מזוזה דהוי (שהוא) שער עיר שרובה ישראל ומשני הנהו חיזוק לאקרא דכובי (בנין בנוי עליהן) הוא דעבידי ע"ש והא התם יש לה דלתות ואפ"ה כיון דאין (שאין) עשוין לשם מזוזה פטור ומוכח כתירוץ ב' של הפרישה וגם משמע דלא כתי' בעל יד הקטנה דהא (שהרי) התם שערי עיר מיקרי שער בית דירה:

ובדבר אשר שאל בסופר א' (אחד) שכתב תפלין ומנהגו בעת שכותב השם אומר שכותב לשם קדושת השם ולשם קדושת תפלין ועתה טעה בשם א' (אחד) שאמר לשם קדה"ש ולשם קדושת מזוזה ואחר שכ' היו"ד של השם נזכר תיכף וגמר השם לשם קדושת תפלין והביא משו"ת (שאלות ותשובות) ב"ש (בית שמואל) שנדפס מחדש מהגאבד"ק סקאלי חאו"ח (אורח חיים), סי' ה' שנשאל בזה והשיב דכיון שאמר בתחלת הכתיבה לשם קדושת תפלין א"כ ( אם כן) בסתמא ע"ד) על דבר) הראשונה הוא עושה ואף שטעה ואמר לשם מזוזה ל"ל בה כיון דאין (שאין) פיו ולבו שוים וכמ"ש (כמו שאמר) הרא"ש (רבינו אשר מצרפת) פ"ג דשבועות בשם רמב"ן וריטב"א קידושין נ' ותוס' ערכין ה' דהיכי דהוציא מפיו בטעות בכה"ג (בכהאי גונא = במקרה כזה) דברי' שבלב הוי (הוא) דברי' ואפי' (ואפילו) אם טעה הסופר וסבור שהוא מזוזה ואח"כ נזכר דליכא (שאין שם) הך טעמא (מכל מקום) כיון דבתחלת כתיבה אמר לשם תפלין דמי לקדשי' דסתמן לשמן ועקירה בטעות ל"ה עקירה כמ"ש (כמו שאמר) הרמב"ם פט"ו מפהמ"ק הט"ז ופ"ב דשגגות הי"א. ואף דבא"ז ה' פסחים סי' רכ"ג פסק דהוי (שהוא) עקירה מ"מ (מכל מקום) הרי מוכח במנחות מ"ט דבמעשיו מוכיחין לכ"ע (כולה עלמה – כל השיטות לכל הפוסקים) ל"ה עקירה וה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) כיון דתפלין נכתב באופן אחר ממזוזה מעשיו מוכיחין ולכ"ע (כולה עלמה – כל השיטות לכל הפוסקים) ל"ש עקירה עכת"ד שם ובנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) דימה הסופר בשעת מעשה שכותב מזוזה ושייך רק טעם ב'. ורו"מ (רום מעלתו) פקפק דשא"ה במחבת לשם מרחשת או להיפך דהמעשה מעכב גם בדיעבד דלא עלתה לבעליו לשם חובה לכן איכא מעשיו מוכיחין אבל בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) נהי דלכתחלה אין לכתוב מזוזה בב' דפין מ"מ (מכל מקום) דיעבד כשר כמ"ש (כמו שנאמר) ביו"ד סי' רפ"ח ודלא כרש"י א"כ ( אם כן) ליכא מעשיו מוכיחין ואולי כיון דהעיקר כהרמב"ם דעקירה בטעות לש"ע =לא שמיה עקירה= נהי דיש לחוש לד' הא"ז יש לצרף ג"כ (גם כן) ד' רש"י דסובר דבב' דפין פסול ואיכא מעשיו מוכיחין גם י"ל דההוכחה ליכא עד שכ' פ' והא"ש =פרשת והיה אם שמוע= א"כ ( אם כן) בשעה שכ' פ' שמע ליכא הוכחה כלל וא"כ ( אם כן) אם אירע ד"ז בפ' שמע פסול עכ"ד רו"מ (רום מעלתו) והנה מ"ש רו"מ (רום מעלתו) דהיכי דכשר דיעבד י"ל דל"ה מעשיו מוכיחין כדבריו מבואר בש"ס דמנחות ג' ריש ע"א ותוס' שם ד"ה מיצה דכיון דמיצוי לא מעכב ליכא מעשיו מוכיחין גבי עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף ויעו"ש (יעיין שם) עוד בגמ' גבי קד"ק =קדשי קדשים= ששחטן בצפון לשם קק"ל =קדשים קלים= כו' ומיעבר הוא דעבר וע"ש בתוס' ד"ה מיעבר אך די"ל דבנ"ד דיעבד פסול כיון דכבר כ' מקודם לשם תפלין ואין מורידין מקד"ח לקק"ל =מקדושה חמורה לקדושה קלה= אך לפמ"ש הנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' קע"ד י"ל דהוי (שהוא) רק הזמנה וע' מש"ז סוסי' קנ"ג וע' מג"א (מגן אברהם) ופמ"ג ( פרי מגדים) סי' ל"ב סק"י. גם מ"ש דבפ' ראשונה ליכא אכתי הוכחה מבואר כן בתוס' שם ב' ע"ב ד"ה זריקה במ"ש דבשעה שנתן הראשונה של"ש =שלא לשמן= עדיין אין מעשיהן מוכיחין כו' יעו"ש (יעיין שם) ותבין. אבל גם בגוף הדבר שכ' הג' הנ"ל (הנזכר למעלה) דבדאיכא מעשיו מוכיחין לכ"ע (כולה עלמה – כל השיטות לכל הפוסקים) לש"ע והביא ראיה ממנחות מ"ט המעיין שם ימצא דהיינו לר"ש דסובר כל המנחות שנקמצו של"ש כשרות ועלו לבעלי' לשם חובה אבל לדידן דקיי"ל כרבנן דל"ע לבעלי' לש"ח מוכח דגם בדאיכא מעשיו מוכיחי' שמה עקירה דהא (שהרי) להס"ד דהש"ס שם מיירי בטעה ואפ"ה לעל"ב לש"ח =לא עלו לבעלים לשם חובה= לרבנן ומוכח כמ"ש (כמו שנאמר) וא"כ ( אם כן) אין מרפא בדבריו כלל וגם עיקר הדבר שכ' דהמעשה עד"ר =על דעת ראשונה= הוא עושה לפי המבואר במנחות ט"ז ע"א בפלוגתא דרו"ש בדין נתן הקומץ במחשבה ולבונה בשתיקה ופריך מהא דפיגל בין בראשונה בין בשני' ובין בשלישית ומוקי לה רבא בפיגל בראשונה ושתק בשני' ופיגל בשלישית דאי ס"ד דעד"ר הוא עושה מיהדר פיגולי בשלישית למ"ל כו' ולרב אשי מוקי לה בפיגול בראשונה ושני' ושתק בשלישית דאי ס"ד דכל העושה עד"ר הוא עושה מיהדר פיגולי בשני' למ"ל ע"ש. וא"כ ( אם כן) בכותב תפלין ואומר בתחלה לשם תפלין ובהגיע אצל שם חוזר ואומר כן שוב ל"ש אח"כ טעמא דכל העושה עד"ר עושה דא"כ ( אם כן) מיהדר בשם למ"ל ואף דצריך לומר לשם קדושת השם מ"מ (מכל מקום) למ"ל לומר לשם קדושת תפלין ובפרט זה שנוהג תמיד לומר כן בכל השמות שוב ל"ש כאן סברת כל העושה עד"ר הוא עושה כמבואר בש"ס הנ"ל (הנזכר למעלה) ואולי י"ל דדוקא התם במלתא דאיסורא שמפגל קדשי' ל"א בכה"ג (בהאי גונא = במקרה כזה) דעעד"ר =דעושה על דעת ראשונה= דמוקמי' לי בחז"כ בכל מה דאפשר משא"כ הכא דעושה מצוה וכה"ג מצינו בחולין ל"ט ע"ב לענין הוכיח סע"ת =סופו על תחילתו= דבישראל דהוי (שהוא) בחז"כ ל"א הוסע"ת גבי מחשבת ע"א וגבי קדשים ס"ל להש"ס בזבחים ב' ע"ב בפשי' דאמרינן הוסע"ת ובע"כ כמ"ש (כמו שנאמר). ותדע דהא (שהרי) במנחות ט"ז שם פליגו רב ושמואל אי אמרי' כל העושה עד"ר הוא עושה ובזבחים ב' גבי קדשים מבואר בפשיטות דעדרה"ע ובעכצ"ל דהתם בפיגול דהוי מלתא דאיסורא שאני וה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) י"ל בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) [אבל צ"ע משבת צ"א ע"א דאמרינן בפשי' גם במלתא דאיסורא דעד"ר עושה ולא פליגי כלל וי"ל (ויש לומר) דשא"ה דהמחשבה אינה בגוף האיסור והבן] ותלינן דמה שאומר בהשמות ג"כ (גם כן) הוא לתוס' זהירות אבל בודאי לא מתבטל בזה סברת כל העושה כו' ותדע דהא (שהרי) בסי' ל"ב בא"א ס"ק ל"ב הביא בשם לבוש וא"ר דדיעבד סגי בחישב בשם משום דאמר תחלה ואם א"י הרי באמר מקודם בפי' באיזו שם שוב מתבטל דעת הראשונה ובע"כ כמ"ש (כמו שנאמר).

ואמנם בגוף הדין לכאורה עלה בלבי לפי המבואר בספר ברנ"י /בנ"י =בני יונה=/ יו"ד סי' רע"ו והובא בפ"ת שם וגם בשם ת' רמ"ע (ר' מנחם עזריה מפאנו - רב פוסק ומקובל נולד בשנת 1548, ומת במנטובה ד' אב ש"פ 1620) מפאנו סי' ל' דאם לא קידש השם אלא לבסוף כשר דקידושו וגימורו באים כאחד א"כ ה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) כיון דבסוף השם כ' לשם תפילין מהני (מועיל) גם למפרע אבל הרי מבואר שם דאם בתחלה הוציא כוונתו לד"א ל"מ (לא מועיל) בכה"ג (בכהאי גונא = במקרה כזה) ועוד דשא"ה דלענין קדה"ש כל זמן שלא נגמר השם לא נגמר קדושתו ולכן גימורו וקידושו באים כאחת אבל בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) אפי' (אפילו) אות א' שכ' לשם מזוזה הרי התפלין פסולין.

והנה במש"ל דהיכי דדיעבד כשר ל"ה בכלל מעשיו מוכיחין י"ל עוד ראי' מש"ס דפסחים ע"א ב' וע"ב דדייק ממתני' דהשוחט פסח של"ש בשבת חייב חטאת ופריך במאי עסקי' אי בטועה דכסבור שהוא קרבן אחר ש"מ עקירה בטעות הוי (הוא) עקירה כו' ועתוס' שם. וק' הא התם הוי (הוא) מעשיו מוכיחין דהא (שהרי) קרבן אחר של יחיד א"ד =אינו דוחה= שבת ואסור להקריבו כלל ולכ"ע (כולה עלמה – כל השיטות לכל הפוסקים) ל"ש עקירה ובע"כ דכיון דדיעבד גם קרבן יחיד כשר בשבת וכמ"ש (כמו שאמר) התוס' בחולין מ' סע"א וע' פ"א דכריתות מ"ו דמפורש דל"ה בכלל מחו"ז =מחוסר זמן= וכדברי תוס' א"כ ל"ה בכלל ממ"ח אך לפמש"ל דלדידן אין חילוק בין מעשיו מוכיחין או לא אם כן לא קשה מידי. ואולם בגוף הפלוגתא דעקירה בטעות יעוין במרה"פ על הירו' פ"א דב"ק הל' א' שהוכיח מהירו' פ' הנזקין דל"ש עקירה יעו"ש (יעיין שם) ותבין. וע' בשי"ק על הירושלמי פ"ו דפסחים הל' ה' ג"כ (גם כן) בזה. אך לפמ"ש בשו"ת (שאלות ותשובות) רמ"ע (ר' מנחם עזריה מפאנו - רב פוסק ומקובל נולד בשנת 1548, ומת במנטובה ד' אב ש"פ 1620)מפאנו סי' ק"ה דניהו דלש"ע מ"מ (מכל מקום) הפסח פסול יש לדין גם בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) כן אבל ברמב"ם מפורש להיפוך. ובגוף הדין יש לדון לפמש"ל מדברי מג"א (מגן אברהם) סי' ל"ב סק"י דגם בכתב הוי (הוא) רק הזמנה כיון דכל הקדושה רק עפ"י דיבורו גם י"ל דעכ"פ כל זמן שלא נגמרו ל"ה רק דיבור וע' קידושין נ"ט כ"ז דלא מטי גיטא לידה דיבור ודיבור הוא וע' תוס' גיטין ל"ב ד"ה ר"ש דבכתב ס"ת לשמה א"י לבטלו והנה בסמ"ח בקו"מ מ' שנ"ז העלה דבכל הזמנה לדבר קדושה מהני (מועיל) בי' שאלה לחכם כמו בכל הקדש דלא עדיף מהקדש גמור א"כ בזה דאם לא אמר כלום סגי במ"ש בתחלה דכותב לשם תפלין ואי משום קדה"ש סגי באמירתו שכותב לשם קדה"ש לבד ורק מכח מה שאמר שלשם מזוזה הוא כותב קאתינן עלה א"כ מהני (מועיל) בזה שאלה בחרטה ופתח ויועקר למפרע כל דיבורו שאמר לשם מזוזה וממילא ישאר בקדושתו של תפלין. וא"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכמ"ש (כמו שאמר) הש"ך (ר' שבתאי בן רבי מאיר הכהן לוילנה כתב את "שפתי כהן" תוספתא לשולחן ערוך) בח"מ סי' רנ"ה בשם רב"א ז"א דכבר נתבאר דלענין זה ל"ה מעשה רק הזמנה לבד ובפרט ע"פ (על פי) ש"ס דקידושין הנ"ל (הנזכר למעלה) דכ"ז שלא נגמר הדבר הוי (הוא) רק כדיבור א"כ ה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) בזה אבל כבר הבאתי מתוס' גיטין דבס"ת הוי (הוא) כנגמר והוי (הוא) מעשה. ועוד נלע"ד דהא (שהרי) גוף הדין דכתיבה לשם מזוזה ל"מ (לא מועיל) לשם תפלין מקורו מדברי ב"י (בית יוסף קארו) סי' ל"ב גבי עיבוד וס"ל דכיון דהוי (שהוא) רק קדושה קלה ל"מ (לא מועיל) לחמורה ומצאתי במלחמות פ"א דסוכה מפורש כד' הב"י (בית יוסף קארו) אף דהוא הוכיח שם מזה דתפלין א"צ (אין צורך) עיבוד ולא כתיבה לשמה כלל לשי' כמ"פ יעוש"ה והנה במס' סופרים סופי"ד מבואר דמזוזה שבלתה עושין ממנה תפלין לפי שמעלין בקודש ומבואר דלא כב"י וגם בירושלמי שילהי מגלה מבואר דתפלין שבלו עושין ממנה מזוזה דס"ל דמזוזה קדושתה חמורה וק' א"כ העיבוד והכתיבה דתפלין ל"מ (לא מועיל) לגבי מזוזה וכבר העיר בזה הג' בעל ט"ג ובשו"ת (שאלות ותשובות) חבה"ק שבסוף ספרו תי' עפי"ד הש"ס מנחות ל"ב דלהשלים שרי לעשות מס"ת מזוזה ופירש"י דאם חסר שיטה אחת ממזוזה ישלים מס"ת וה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) להיפך. [וי"ל (ויש לומר) הטעם משום דפשטה הקדושה בכולה וכדקיי"ל באומר רגלה של זו עולה והכא לכ"ע (כולה עלמה – כל השיטות לכל הפוסקים) דמי לדבר שהנשמה תלוי בו דהא (שהרי) אם חסר אות א' פסול וע' קדושין ז' ותמורה י"א וע' אב"מ א"ע סי' ל"א סוסקי"ח]:
ומ"ש (ומה שכתוב) שם די"ל דמעביר קולמס ומקדשו שנית ע"ש ולפ"ז צ"ל דמיירי שאין שם שמות בחתיכת מזוזה או תפלין הנ"ל (הנזכר למעלה) דבשמות פסול אמנם לענ"ד דבריו תמוהים דדוקא בכתב ראשון של"ש דפסול לגמרי הוי (הוא) כתב עליון כתב וכמ"ש (כמו שאמר) התוס' בגיטין י"ט אבל כאן הרי גם כתב א' כשר למזוזה עכ"פ והוי (הוא) כתב וגם אי נימא (אם נאמר ) דלדידן גם בכה"ג (בכהאי גונא = במקרה כזה) מהני (מועיל) מ"מ (מכל מקום) בדעת הירו' בודאי א"א לומר כן שהרי מבואר בירו' דשבת והובא ברשב"א גיטין י"ט ובב"י (בית יוסף קארו) אה"ע סי' קל"א דלרבנן בכל גווני כתב עליון אינו כתב ולדבריהם דר"י קאמרי טעמא דאין (שאין) שם מן המובחר ע"ש וא"כ הירושלמי לשי' בודאי א"א לתרץ כן ובע"כ כתי' א' וא"כ מוכח דבמיעוטו כשר ממזוזה לתפלין וא"כ מכ"ש בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) שאינו אלא אות א' ולכן מכל הלין טעמי נלע"ד להכשיר התפלין בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו):

והנה בגוף ענין עקירה בטעות לכאורה תמוה דאיך נימא דהוי (שהוא) עקירה ומדוע יהי' עדיף מכל ההקדש דקיי"ל כב"ה דהקדש טעות ל"ה הקדש אבל נראה דהא (שהרי) בנזיר ל"א ילפי ב"ש (בית שמואל) דהקדש ט' הקדש מתמורה וילפי' תחלת הקדש מסוף הקדש דאפי' (שאפילו) בטעות מהני (מועיל) וב"ה ה"מ תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא מחתינן וא"כ כל טעמ' דב"ה משום דהוי( שהיא) אחותי הקדש אבל בעקיר' דכבר הוי (הוא) הקדש מעיקר' א"כ שוב דמי לתמור' דאפי' (שאפילו) בטעות מהני (מועיל) ולמ"ד דס"ל דל"ש עקירה צ"ל דס"ל דמ"מ לא דמי לתמורה דהתם אותה קדושה עצמה מתפלטת גם על התמורה אבל כאן הוי (היא) קדושה אחרת ולגבי האחרת הוי (הוא) כתחלת הקדש והי' נ"ל לומר עוד דהתם אין קדושה ראשונה נעקר כלל רק גם התמורה נתפס בקדושה אבל כאן הרי הוא עוקר קדושה ראשונה והוי (הוא) לגבי קדושה שני' כתחלת הקדש אך לפ"ז בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) דמה שכבר נכתב בקדושת תפלין הוא קדוש בקדושתו ומה שכ' עתה לשם מזוזה שוב דמי לתמורה ולכ"ע (כולה עלמה – כל השיטות לכל הפוסקים) הוי (הוא) עקירה אך לפמ"ש בתחלה לחלק גם בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) תליא בפלוגתא זו והבן.

והנה עוד נלע"ד דגם לשיטת הב"י (בית יוסף קארו) הנ"ל (הנזכר למעלה) דלשם מזוזה פסול בתפלין דהוי (שהוא) קדושה קלה היינו בשאר תיבות אבל בשם הקודש קדושתו למעלה מכל הקדושות ואין חילוק בין שם של מזוזה או תפלין או ס"ת וא"א לחלק כלל בין הקדושות והוא אחד ושמו אחד וא"כ כיון דאמר לשם קדושת השם הרי נתקדש השם בקדושתו הגדולה מכל הקדושות וכשר גם לתפלין ולס"ת ולא נגרע ממנו דבר ח"ו בעבור אמירתו לשם מזוזה וז"ב ונכון לענ"ד בסברא ובפרט בצירוף דעת הרמב"ן וש"פ דתפלין א"צ (אין צורך) לשמה כלל גם בכתיבה בודאי יש להקל בזה וכמ"ש (כמו שנאמר). ובעיקר ד' הב"י (בית יוסף קארו) דכונה לשם קדושה קלה ל"מ (לא מועיל) לחמורה משא"כ מחמורה לקלה ע' שאג"א סי' מ"ז ואני מצאתי בירושלמי פ"ב דשבועות הל' א' דטבל לחמורה עולה לקלה משא"כ להיפוך ובמרה"פ נדחק מאוד בזה ולענ"ד פשוט דכונת ירושל' כדעת ב"י (בית יוסף קארו) וטבילת קדשים הא בעי כונה:
ומה ששאל עוד במי שסוגר הדלת החיצונה בחורף מפני הקור ועושה מהלכו דרך פתח חדר אחר שמצד ב' ויש כמה פתחים בחדרים שבנתים אם צריך לשנות המזוזה שיהי' כפי ימין הכניסה של עכשיו לענ"ד א"צ (אין צורך) לשנות דלא נתבטל בזה הכניסה שמצד חוץ בסגירת הדלת על איזו זמן ועומד להפתח כמקדם והרי קיי"ל בי"ד סי' רפ"ו סי"ז דאם בתחלה נעשו כמה פתחים לכניסה ויציאה אע"ג דנתמעט אח"כ התשמיש מפתח א' מ"מ בתר תחלת עשי' אזלינן וה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) בזה ובפרט שעומד להיפתח אח"כ כמקדם אבל אם טח בטיט סביב הדלת או קבעה במסמורים י"ל דיש לשנות המזוזה אבל י"ל דהכל תלוי בפריצת פצימין וכדקיי"ל בב"ב י"ב (שיש בו) לענין טומאה וד"א וכ"ה (וכן הוא) בשבת קמ"ו ע"ב לענין נקב בשבת ומייתי ראיה מהנ"ל (הנזכר למעלה) וע' רש"י שם וה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) בזה והנלע"ד כתבתי (וע' דע"ק סי' רפ"ו סקכ"ז שסותר א"ע שהרי ברש"י שבת שם דלא /פקע/ ופקע שם פתח אלא בכה"ג (בכהאי גונא = במקרה כזה) ועי' רש"י כ"ב י"א סוע"ב מ"ש בזה):

* * * * * * * * * * * * * *

הסוגיה הנ"ל עוסקת בשאלה האם נישה התחומה בשני תנורים חייבת במזוזה.
המהרש"מ נותן תשובה למקרה הספציפי שבו התנור הימני בולט לחדר והתנור השמאלי בולט לנישה. הנטיה היא להקל. בכל מקרה של ספק מתקינים את המזוזה אך לא מברכים עליה.
התשובה מבוססת על הנחות יסוד אלה :
מאחר והמזוזה נתלית על המזוזה הימנית לצד זה עדיפות בשיקול האם לשים או לא.
צד ימין נקבע על פי המסתכל מבחוץ פנימה.
הבדיקה נעשית רק אם מבחוץ נראה הפתח בצורת של האות ח'.
אין לתלות מזוזה על תנור כי היא עלולה להתקלקל.

הרב ,בהזדמנות זאת מנתח את כל האפשרויות ומתיחס אליהן אחת לאחת כשהוא מסתמך על מובאות של גדולי הפוסקים.

אורין תליטאי צ'
התשובה מתייחסת לפסק בדיני תערובת בשר וחלב.

השאלה:
בסיר מלא חלב נמצאה עצם חלולה ואין חלב פי 60 מהעצם [אם היה פי 60 היה החלב מותר, מהטעם הנפלט מן העצם בטל]. האם החלב אסור בשתייה מחמת הטעם שנפלט מהעצם ?

האורין תליתאי השיב:
מותר החלב בשתיה.

ונימוקיו -
א.במקרה שלנו העצם לא התבשלה עם החלב ומתחילתה היתה חלולה ולכן לא צריך 60 כנגדה
ב. העצם היבשה דינה ככלי וכפי שכלי לא נחשב פולט טעם כן העצם היבשה.