"הבונד"
(שושנה רוז'ה שטרמר)
הבונד היה ארגון יהודי של פועלים.
האמינו בסוציאליזם ולא היו ציוניים, לא היה קשר בינם לביני. בי'. נקרא המועדון שלהם "פֶרֶץ פאראיין".
רוב חברי הבונד היו פרולטארים (פועלים בעלי הכרה מעמדית) ביניהם היו משכילים.
הבונד הייתה מפלגה סוציאל – דמוקרטית ליגאלית ( מורשית ) .
כיוון שהבונד הייתה מפלגה לא ציונית ואילו המפלגה הקומוניסטית הייתה מחוץ לחוק, הצטרפו אליה חלק מן הקומוניסטים .
הם האמינו כי הציונות לא תפתור את בעיות העם היהודי אלא הקשיים ייפתרו במסגרת הלאום הפולני. מפלגה זו שתפה פעולה עם המפלגה הסוציאליסטית הפולנית , (פ.פ.ס. – פולסקה , פרטייה , סוציליסטשי ) .
... (אמנון שפירא ) ... Polska Partia Socjalistyczka
לבונדאים לא הייתה תנועת נוער זאת הייתה תנועת בוגרים .
היה להם מועדון ובו ספרים ועיתונים בשם מיכאלוביץ פאראיין .
הבּוּנְד ("הברית") הוא כינויה של "מפלגת הפועלים היהודיים של ליטא, פולין ורוסיה" (יידיש: "אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטסבונד אין רוסלאַנד, ליטע און פּוילן"). המפלגה פעלה בין שנות התשעים של המאה ה-19 לשנות השלושים של המאה ה-20; חבריה נקראו "בּוּנְדִיסְטִים".
הבונד נוסד בוילנה בשנת 1897. מטרתו הייתה לאחד את כל הפועלים היהודים באימפריה הרוסית למפלגה סוציאליסטית אחת. האימפריה הרוסית באותה העת כללה את ליטא, בלארוס, אוקראינה ומרבית פולין, המדינות בהן חיה מרבית יהדות העולם באותה התקופה. הבונד ניסה לתמוך בתנועה רוסית מהפכנית רחבה, כדי להפוך את רוסיה למדינה סוציאליסטית ודמוקרטית. הם קיוו כי במסגרת מדינה כזו, יזכו היהודים להכרה כאומה עם מעמד חוקי של מיעוט.
הבונד היה מיוזמי הקמת המפלגה הסוציאל דמוקרטית הרוסית, אולם, בשנת 1903 נטש את המפלגה לאחר שזו לא הכירה בבונד כנציג הבלעדי של הפועלים היהודים. לאחר מהפכת אוקטובר התפלג הבונד לתומכי המפלגה הקומוניסטית ולמתנגדיה. הפלג של תומכי המפלגה הקומוניסטית הצטרף אליה בשנת 1921.
הבונד היה מפלגה חילונית, והתנגדה למה שנראה לחבריה כאופי הראקציונרי של החיים היהודיים המסורתיים ברוסיה. המפלגה גם התנגדה לציונות, וטענה כי ההגירה לארץ ישראל היא סוג של אסקפיזם. כמו כן, המפלגה קידמה את השימוש ביידיש כשפה הלאומית של היהודים, והתנגדה לפרויקט הציוני להחייאת העברית. למרות כל זאת, בונדיסטים רבים היו גם ציונים, והבונד סבלה מאובדן קבוע של חברים פעילים עקב הגירה. בונדיסטים רבים נטלו חלק פעיל בהקמת מפלגות סוצייליסטיות בארץ ישראל, ומאוחר יותר במדינת ישראל.
מרבית תומכי הבונד היו אומנים ופועלים יהודיים, אך היו לו תומכים גם בקרב האינטליגנציה היהודית. הבונד פעל הן כמפלגה פוליטית (עד כמה שהתנאים הפוליטיים אפשרו זאת) והן כאיגוד מקצועי. הם חברו לפועלי ציון ולקבוצות אחרות כדי לארגן קבוצות להגנה עצמית של יהודים מפני פוגרומים ופרעות. במהלך מהפכת 1905 הובילו אנשי הבונד את המהפכה בעיירות היהודיות, בעיקר באזור בלארוס של ימינו.
פולין וליטא קיבלו עצמאות ב-1918, והבונד המשיך לפעול במדינות אלה, בעיקר בעיירות מרובות-היהודים של מזרח פולין. הארגון הפך גם פעיל בקרב המהגרים היהודים בניו-יורק. בפולין טענו הבונדיסטים כי על היהודים להשאר וללחום למען הסוציאליזם, ולא להגר. כשהופיע זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, בפולין במהלך "פינוי" יהדות אירופה, האשימו אותו הבונדיסטים בסיוע לאנטישמיות.
במהלך מלחמת העולם השניה המשיך הבונד לפעול כארגון מחתרתי בפולין, אולם השמדת יהדות פולין במהלך השואה השמידה הן את בסיס התמיכה שלו והן את צידוקו האידאולוגי. ב-1945, רק מיעוט מהיהודים ששרדו במזרח אירופה המשיכו להאמין בתפישה הסוציאליסטית של הבונד, או בעתידם של יהודים באירופה באופן כללי, ומרבית הניצולים הגרו לישראל. הקמת המשטר הקומוניסטי בפולין הביאה לקיצו של מה שעוד נותר מהבונד באירופה. הבונד שרדה כתנועה מינורית בקהילות היהודיות של ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/הבונד