בית הסוקול 

 

(שושנה רוז'ה שטרמר) 
הסוקול, תנועה תרבותית ספורטיבית, חבריה לבשו מדים מיוחדים. 

נבנה להם בניין המהוה מרכז תרבות שהפך מרכז תרבות של כל העיירה. 
נערכו שם הצגות באוקראינית, אך גם הצגות בעברית או מתורגמות לאוקראינית כגון: שלש המתנות מאת י. ל. פרץ , הטלאי הצהוב וכד'. 
הצגות אלה יועדו לקהל היהודי. 
אני שהייתי חובבת הצגות החל מגיל חמש, ראיתי את כל ההצגות שהגיעו לעיירה. 
ההצגות באוקראינית נצפו על ידי קהל מעורב, אוקראיני ויהודי. 
השחקנים בהצגות אלו ישנו ב "מלון הורניק" ואכלו שם ובזכות זאת זכיתי לכרטיסי חינם להצגות. 
ידוע לי על שני תיאטרונים נודדים מהעיר לבוב, האחד בבעלות ירמה סטדניק ושני בבעלות יוסף סטדניק , שהיה אביו של ירמה. 
התיאטרון השני הוחרם על ידי היהודים משום שיוסף שיתף פעולה עם צורר היהודים הנודע פטלורה.

 

פרט לתיאטרונים מקצועיים, היו הצגות מקומיות, של בית הספר העברי והתארגנויות מקומיות להכנת הצגות באידיש. הועלו הצגות כגון "הדיבוק", "לילה בשוק הישן" של י.ל. פרץ וכד'. בנוסף, הועלו הצגות על ידי בית הספר הפולני, אשר ערך את מסיבות סיום השנה בבית הסוקול. 
כמו כן נוהלו בבית הסוקול חוגי התעמלות ופעם בשבוע הוצג סרט קולנוע. 
הופעתי רבות בהצגות שערכו שם הן בית הספר הפולני והן בית הספר היהודי.

 

זכור לי שיר סיום השנה של בית הספר הפולני שהושר בפולנית. 
המנהל וורבנר תרגם אותו תרגום חופשי לעברית ואנחנו היינו שרים אותו בעברית. 
זכורים לי מספר משפטים משיר זה … 

עוברים מהר השנים 
כנחל עוברים חיש 
מי ידע אם בעוד שנה נתראה 
איש עם איש …. 
נתראה בארץ ישראל

 

 

אגב , מעולם לא השתמשו במלה פלשתינה אלא רק בארץ ישראל.

 

 

(יואלה גפן) 
בית הסוקול היה בצידה הדרומי של העיירה . זכורה לי הצגה שאבי היה בין מארגניה.

 

(אסתר אפרת , לאה חוטר ישי) 
הועלו שם הצגות. זכור לי כי אבא ישראל היה מביים ומארגן הצגות . 
באחת ההצגות שלא זכור לי שמה. שיחקתי כילדה אשר שכבה במיטה ונדנדו אותה.

 

(דוד כוכב) 
מדובר בסוף שנות ה – 20 , שם היו מתכנסים הצעירים הפולנים בעיקר ביום א'. 
הילדים שיחקו במגרש המשחקים סמוך לבית, כמו כן רקדו שם לצלילי התזמורת העממית שניגנה במקום. רוב החיים התרבותיים בעיירה התרכזו שם.